ביאור:יהושע א יב
יהושע א יב: "וְלָראוּבֵנִי, וְלַגָּדִי, וְלַחֲצִי שֵׁבֶט הַמְנַשֶּׁה, אָמַר יְהוֹשֻׁעַ לֵאמֹר."
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:יהושע א יב.
וְלָראוּבֵנִי, וְלַגָּדִי, וְלַחֲצִי שֵׁבֶט הַמְנַשֶּׁה[עריכה]
יהושע מכין את הצבא, ובודק מה עומד לרשותו.
כתוב: "וּמִקְנֶה רַב הָיָה לִבְנֵי רְאוּבֵן וְלִבְנֵי גָד, עָצוּם מְאֹד; וַיִּרְאוּ אֶת אֶרֶץ יַעְזֵר וְאֶת אֶרֶץ גִּלְעָד, וְהִנֵּה הַמָּקוֹם מְקוֹם מִקְנֶה" (במדבר לב א), והם באו למשה ובקשו להשאר בעבר הירדן המזרחי ולא לנחול יחד עם כל בני ישראל בארץ המובטחת, ככתוב: "וַיֹּאמְרוּ: אִם מָצָאנוּ חֵן בְּעֵינֶיךָ, יֻתַּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לַעֲבָדֶיךָ, לַאֲחֻזָּה. אַל תַּעֲבִרֵנוּ אֶת הַיַּרְדֵּן" (במדבר לב ה). משה נדהם מהוויתור על נחלה בכנען אולם הם אמרו לו: "וַאֲנַחְנוּ נֵחָלֵץ חֻשִׁים לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, עַד אֲשֶׁר אִם הֲבִיאֹנֻם אֶל מְקוֹמָם" (במדבר לב יז). משה הסכים והשביע אותם.
ההחלטה הזאת שרתה את אלוהים כי כך נוצר צבא של חילים צעירים שאינם עמוסים ודואגים למשפחתם ורכושם. הצבא הזה היה חופשי לנוע במהירות, ולהיות פלוגת מחץ. שאר השבטים שמחו שהם יקבלו נחלה גדולה יותר ולא יצטרכו להתחלק איתם.
השבטים שהתנחלו בהרי הארץ, במרכז, היו במצב טוב יותר להגנה מאשר יושבי השפלה והעמקים, שהיו לאורך דרך המלך מהצפון למצרים. שבט יהודה לקח את חברון, ובית-לחם, התאחד עם שבט בנימין ולקח לו את ירושלים. שבט אפרים לקח את שכם, בית-אל ושומרון. כל שאר השבטים הקיפו אותם והיו חשופים להתקפות של הכנענים והפלישתים, המצרים מדרום, והאשורים מצפון. השבטים שנשארו בעבר הירדן, איבדו את אדמתם וזהותם ראשונים. לא היה להם קשר נפשי לאדמה, וסביר שבלחץ התקפות אויב, בני השבטים עזבו את עבר הירדן המזרחית והצטרפו לשבט יהודה או אפרים. שמם ואדמתם אבדו לעם ישראל.